שמי ד"ר ג'ונס, יועץ נישואים, ועל בשרי חזיתי אותם, שהרי לפני שנים מספר התחתנתי בפעם השלישית. ודאי תמהים אתם: אתה האיש שתלמדנו על חיי נישואים?!
כן, אני חייב לכם הסבר. כאשר התחתנתי עם ג'ני היא היתה צעירה וחיננית, והייתי מאושר מאד. אך במשך השנים, חינה הלך ונעלם, ואחרי עשרים שנות נישואים, שמתי ללב שלא זו האשה שאתה התחתנתי, ועברתי מעין משבר. אך התעודדתי ולמדתי להעריך מחדש את אשתי, התחתנתי אתה בשנית והייתי מאושר מאוד. 

 

התחתנתי לכתחילה עם אשה בת ארבעים, ולא כברירת מחדל, כי גיליתי אותה מחדש עם תכונות שלא היו לה בגיל עשרים. אפשר לדבר אתה שיחות מעניינות וללמוד ממנה המון: רגישות, רצינות, יחס לילדים מתבגרים, פחות ביישנות ועמידה על דעתה. היא מבינה אותי יותר, והתחלתי לראות בעצמי דברים שהיא אהבה בי, ובזכותה למדתי לאהוב את עצמי. דברים שראיתי באשתי, ראיתי בעצמי.  העמקתי בתוכה-בתוכי.


בגיל עשרים, נתפסתי לדברים חיצוניים, לחן חיצוני, ועתה ראיתי יופי פנימי של שלווה, חכמה, נשיות, אמהות ואהבת הזולת. היא לימדה אותי סבלנות. איזו אישה נפלאה!


אך כאשר עברו עוד עשרים שנה, מצאתי את עצמי עם אשה קצת זקנה, והרגשתי אכזבה, אך עבדתי על עצמי והתחתנתי שוב עם אשתי. שוב גיליתי אותה מחדש. אני חדש ורואה אדם חדש. קמטי פניה אינם מפריעים לי. החיים צרבו בהם עבודה מושקעת וחכמה עמוקה. לובן שערה אינו מפריע לי, רוך מתנוצץ ממנו. סוף סוף הבנתי ששרה היתה יפה בגיל מאה כמו בגיל שבע. עבדתי על עצמי וגיליתי מחדש את אשתי.


עכשיו הבנתם, כיוון שהתחתנתי שלוש פעמים עם אותה בת זוג , מותר לי לדבר.


ודאי אתם סקרנים לדעת כיצד הצלחתי לעשות זאת. פשוט וקשה מאד גם יחד. כאשר נפגשנו לקראת נישואינו, ג'ני שאלה אותי אם אני מוכן לקבל אחריות. לא הבנתי. "זה שאינך מבין את שאלתי, מדאיג אותי" אמרה ג'ני, "הרבה מחברותי התחתנו עם בעלים שאינם לוקחים אחריות על הבית, על הנישואים, על הילדים, אלא מרגישים כמו תיירים". "אני אקח אחריות, ג'ני, אני מבטיח" אמרתי. אבל ג'ני לא הרפתה, "ומה אתה מתכונן לעשות לשם כך?" שאלה. הרהרתי מעט והשבתי: "אשקיע! כן, אשקיע הרבה!". עיניה של ג'ני נצנצו: "O.K. LET`S GO"!


תחת החופה, אחרי שאמרתי לה: "הרי את מקודשת לי בטבעת זו..." לחשתי באוזנה: "זו השקעתי הראשונה..." היא פרצה בצחוק.


ומאז אני משקיע יום יום. גם ג'ני משקיעה. שנינו משקיעים ומשקיעים וזה לעולם לא נגמר. פעם שמעתי מרביי ווייט שקשה זיווגו של אדם כקריעת ים סוף. ופעם אחרת הוא אמר, שהים לא נבקע מקצה לקצה אלא מול פנינו כפי התקדמותנו. שאלתי: גם בנישואים זה כך? רביי ווייט השיב: בטח, בטח.


אל תחשבו שנישואינו התנהלו על מי מנוחות, כמעט כל יום היינו רבים על כל דבר, כי לשנינו יש טמפרמנט, ושנינו התעקשנו על עמדותינו. אבל לא ויתרנו, דיברו יום יום יחד, ולא הלכנו לישון עד שיישרנו את ההדורים. זה לקח לנו זמן רב. אבל היינו מוכנים מראש. רביי ווייט לימדנו: "נקי יהיה לביתו שנה. שנה ראשונה - להיות הרבה יחד" . "ואחר כך?", שאלתי אותו. "אם תעשו את זה טוב בשנה הראשונה, בהמשך תוכלו להוריד בהדרגה את המינון". אבל הפנמתי היטב שנישואים זה לא רק FUN, כיף, זו השקעה. אם דבר יקר לי, אני משקיע. לימודי פסיכולוגיה היו יקרים לי, אז השקעתי. כמובן לימוד תורה היה יקר יקר לי, אז השקעתי. עכשיו ארץ ישראל יקרה לי, אז אני משקיע. ג'ני שלי יקרה לי, אז אני משקיע!


אך אני חייב להודות שעל אף כל ההשקעות, קרסנו תחת המשא של ריבוי ויכוחים, ואז הגעתי למסקנה שתפסת מרובה לא תפסת, לכן עלי להצטמצם לעיקר, אז אמרתי לאשתי: "שמעי ג'ני, יש ארבעה דברים שהם בנפשי: אם תבואי לקראתי באלה, אני אבוא לקראתך במה שחשוב לך. במיוחד יש דבר אחד שאני קריזיונר, אנא עשי עמי חסד, ואני אשא אותך על כפיים". גם היא הציגה לפני טבלת ציפיות. ואמנם לשתי קבוצות הציפיות היה גם חיתוך משותף, בזה התפשרנו.


ודאי אתם תמהים איך אני, הפסיכולוג, לוקח לי כל כך הרבה זמן להבין דברים. פה נגעתם בנקודה. להבין, קל לי. אני מהיר תפיסה. אבל להשתנות זה קשה. אתם מבינים, לא די להבין, צריך להשתנות. יש לי אופי, ולא ביום אחד שיניתי את אופיי. תיקון מידות לוקח זמן. למדתי לוותר ולמדתי לדרוש. למדתי להקשיב ולמדתי לדבר. למדתי לבקש סליחה ולמדתי לסלוח. למדתי להתגמש ולמדתי לסייע לזוגתי להתגמש. רווח כפול: גם נישואים מאושרים, גם תיקון מידות. אולי בגלל זה ד' ציווה עלינו להתחתן, כדי שנהיה אנוסים לתקן את מידותינו, שאם לא כן, נישואינו יעלו על שרטון, ונגיע לגירושים או לגירושים אמוציונליים שגם הם לא אידיאל.


אודה על האמת שפעמים רבות נשחקה לנו האהבה הרומנטית של ירח הדבש, אך תמיד הצלחנו להקים אותה לתחיה. אכן להתאכזב מאשתי בגלל שהוסיפה שנים, זו מידה רעה. בכלל, תנאי לנישואים - מידות טובות. כמובן, לא נדרש להיות מושלם, אפשר לצאת לדרך ולהתארגן תוך כדי תנועה, כמו בצבא, ולעזור זה לזה לתקן מידות. אבל יש גם מינימום התחלתי. חיילים לא יכולים לצאת לקרב, בלי נשק, בלי נעלים, בלי כובע פלדה, בלי לדעת לירות - מתוך תקווה להתארגן תוך כדי תנועה. אבל גם אין להיות קיצוני לכיוון שני.


כן, אני גאה בעצמי, הצלחתי לשנות את אופיי בתחומים רבים, ולכן זכיתי להתחתן בשלישית. בעצם, כל יום השקעתי עמל, אנרגיה, מאמץ, וכל יום התחתנתי מחדש. כל יום הקידושין שלי חלו מחדש. מזל טוב!