שאלה:

אינני מתחבר עם אשתי לא רגשית ולא פיסית. אי לזאת התאהבתי בנערה צעירה ויש בינינו חיבור עמוק ונפלא. לכן החלטתי להתגרש כדי להתחתן אתה, והודעתי על כך לאשתי ולילדַי שקיבלו זאת בהבנה. אך אני חושש שאיענש על כך.


תשובה:

לא נחזיק אותך בכוח בבית. אתה רוצה ללכת – לך. רבי עקיבא אומר שמותר לגרש את אשתו "אפילו מצא אחרת נאה הימנה, שנאמר: והיה אם לא תמצא חן בעיניו" (דברים כד, א; גטין צ א). בעל ספר החינוך מסביר שאם אינך מתייחס לאשתך אלא כאל כלי יקר שבבית, יש מקום להחליפו  בכלי יותר יפה. אבל, אשתך היא בצלם אלהים, בעלת עיניים לראות, אזניים לשמוע ונפש שכלית. אין ראוי להוציאה ולשלחה מעליו כי אם בטענה גדולה, וכעניין הכתוב: כי מצא בה ערות דבר" (חינוך תקעט). בכל זאת, לא נחזיק אותך בכוח.


אך דע שזה יהרוס את הילדים שלך, ובייחוד הקטנים שצריכים בבית אבא ואמא, החיים יחד בהתאמה. זה גם יהרוס את אמונם בבני אדם באומרם לעצמם: "תראו איזה אבא, בגלל סיבה כזאת הוא עזב את אמא". לא בקלות הם יהיו מסוגלים לבנות קשר עם הבריות וקל וחומר לבנות נישואים. אין צורך להוכיח זאת בעזרת מחקרים סטטיסטיים, ההגיון הפשוט מראה והלב מרגיש. לא תצא מזה נקי בבית דין של מעלה וגם לא בבית דין של ילדיך. נכון שהם הביעו הסכמה, אך האם מבינים הם את עומק הקרע?!

 

לפעמים ההורים 'הורגים' זה את זה, כבר ניסו אלף יועצים ואלה לא הועילו. במקרה כזה גירושים מוצדקים, כי ילד אינו יכול לגדול בשדה קרב. אך לא בגלל שמצאת נאה הימנה.


לכן עליך להחליט: או אתה או ילדיך. אך יש הבדל: עבור ילדיך זו שאלה של חיים, ועבורך זו שאלה של לוקסוס, של מותרות – כלומר, אהבה רומנטית.


אצל 85% מהזוגות הנשואים נשחקה האהבה הרומנטית במהלך הנישואים, ומדובר בעיקר על זוגות חילוניים ודתיים לאומיים. אצל חרדים על פי רוב לא קיימת בעיית שחיקה של אהבה רומנטית, בגלל הסיבה הפשוטה שהם לא נישאו בעקבותיה אלא משום המצוה הגדולה להתחתן ולהוליד ילדים, ובחרו עבורם את בני הזוג המתאימים: זה בחור טוב שיהיה בעל טוב ואבא טוב, זו בחורה טובה שתהיה רעיה טובה ואמא טובה – מזל טוב. הם אינם עוברים משבר שחיקה, הם חברים טובים וידידים טובים. וכך, הרבה זוגות נשואים שעברו את משבר השחיקה, נותרים בכל זאת חברים טובים וידידים טובים.


אהבה רומנטית היא דבר נעים מאוד, ולכל זוג לאומי דתי ששואל, אנו אומרים: אל תתחתנו בלי אהבה רומנטית, לפחות קצת. אם לא כן, יבוא יום וזה יחסר לכם, ותעברו משבר. אבל להתגרש בגלל זה, אין זה מוסרי. אל תהרוס את חיי הילדים בשביל מותרות. וכלשון מרן הרב קוק - לישא אשה זו מצוה, לישא האשה הטובה בעיניו ביותר זה הידור מצוה (משפט כהן עמ' שנב). בוודאי, ראוי להדר במצוות – אבל בשביל זה להתגרש ולאמלל ילדים!!


גם לא אוכל להבטיח לך שאהבתך לנערה לא תישחק ברבות הימים. שיחות-נפש זה קל ונעים, חיי יום-יום זה סיפור אחר. הפילוסוף שופנהואר כתב משל על איש שפגש אשה מעניינת מאוד בנשף מסכות וניהל איתה שיחת נפש עד עומק הלילה. סוף סוף מצא אחת שמבינה אותו, לא כאותה אשת מדנים קודרת - בעברית מדוברת: כלבְתֶא – שאיתה הוא נשוי. אך בחצות, כאשר צלצלו הפעמונים, הורידו את המסכות, ולפתע הוא מגלה שזאת אשתו. להשתחנ"ש זה קל.

 
מה עוד, שאהבתך זו נולדה בחטא. אינך מצוי בקשר נישואים עם הנערה, וזה לא מוסרי גם כלפיה. אתה כבר נשוי ואב לילדים ובנוסף יש לך נערה לשחנ"ש. אבל היא, צריכה להתחתן ולא להיתקע באהבה עקרה ובלתי אפשרית עם גבר נשוי. זה שבאקראי פגשת אותה והיא מצאה חן בעיניך – אינך אשם. אבל משיחות נפש היית חייב להימנע על פי ההלכה.


באשר לאשתך היקרה, אפשר לתקן את השחיקה, ואפילו לבנות אהבה שלא היתה קיימת מעולם, בתנאי שאין מטפחים ציפיות יתרות. למד לאהוב את אשתך. לראות את הצד היפה והמושך שבאישיותה. גם את הדברים האינטימיים אפשר לשפר. הכל ניתן. צברנו ניסיון רב במשך אלפי שנים. אין זו בעיה חדשה. אפשר להתאהב שוב באשתו, הר געש כבוי יכול לשוב ולפרוץ.


זו עבודה פנימית, בינך לבין עצמך. זהו ניסיון, אתגר ששלח לך ריבונו של עולם, התעלות פנימית וזיכוך נפשי. אתה תרגיש טהרה גדולה ושמחה גדולה.
למד מהנשים, שהן יותר אחראיות, וגם אם הן סובלות, מדוכאות ומזולזלות, הן נשארות בבית.


אנו בעולם הזה כדי לתקן מידותינו, אומר הגאון מווילנא (אבן שלמה א א).
החיים המשותפים התקינים עם אשתך – זהו שיא תיקון המידות.