בכנס של נוירולוגים מכל העולם, שהתקיים בארצות הברית, נידונה התופעה של התעלפויות שמתרחשות בשעות הבוקר, מיד לאחר הקימה מן השינה.

 

פרופסורית אחת מצטיינת בתחום הנוירולוגיה, נשאה נאום ארוך, שבו פירטה את תוצאות המחקר רב השנים שערכה בסוגיה זו. היא אמרה  שלאחר כל המחקרים, היא הגיעה למסקנה, שההתעלפויות נגרמות כתוצאה מן המעבר החד שבין שכיבה לעמידה. היא אמרה, שלוקח לדם 12 שניות, להגיע מן הרגליים אל המוח.

 

כאשר מתבצעת קימה מהירה, הדם "נזרק" למוח במהירות רבה מידי, והוא מגיב בתגובת שרשרת שגורמת להתעלפות. היא הציעה לכל אדם, גם אם אינו נוטה להתעלף, שלאחר קומו משנתו ישב על המיטה, יספור לאט עד 12  ורק אז יקום.

הנאום זכה  למחיאות כפיים ולתגובות נלהבות.
 

ואז קם פרופסור יהודי, שומר מצוות, וביקש את רשות הדיבור.
 

וכך אמר: אצלנו היהודים, לא קמים מן המיטה בפעם אחת. יש לנו מנהג עתיק, בן אלפי שנים, לומר תפילת הודיה מיוחדת לבורא עולם, על שזכינו להתעורר בבוקר בריאים  ושלמים. התפילה הזאת נאמרת במיטה, בישיבה, מיד כשמתעוררים. יש בה 12 מילים, ואורך לומר אותה, לאט ובכוונה, שתיים עשרה שניות.. בדיוק שתיים  עשרה שניות.

 

וכאן הוא קרא לאט ובהטעמה את "מודה אני", ואף תרגם, כדי שכולם יבינו. שוב רעש האולם ממחיאות כפיים סוערות. הפעם נועדו מחיאות הכפיים ל....ריבונו של
עולם.