יוצא זוג לפגישה. סרט. מסעדה. איזו הכנה ניתנה להם - כיצד יוצאים, כיצד מתנהגים, כיצד לא נסחפים, כיצד להבחין בין טפל לעיקר?
האם פגישה נעימה ככל שתהיה, היא אינדיקציה לזוגיות טובה? תופעת הרווקות שוברת שיאים במגזר הדתי, אבי רט מצא "באג" בשיטה ויש לו הצעה לפתרון.
ישנו שלב מסויים שבו אנחנו מפסיקים לומר שיש כאן מקרה כזה או אחר, חריג כזה או אחר, או איזו מציאות מקרית וחד פעמית, ומתחילים להבין שיש כאן תופעה, שיטה ומשהו הרבה יותר כולל. כך לגבי הרבה דברים בחיים, וכך גם לגבי הסוגיה הכל כך טעונה, כואבת, רגישה ומזמינה תגובות ואמירות מכל הכיוונים - כמו סוגית הרווקים והרווקות.
היום כבר ברור לכולם שזו לא בעיה פרטית של בחורה כזו או אחרת שאולי לא נראית טוב, או של איזה בחור לא בוגר שמתקשה לקבל החלטות ולקחת אחריות. מימדי התופעה כבר מזמן עברו כל יכולת להסביר אותה נקודתית, ויש צורך לנסות ולהבין אותה מערכתית, בראיה כוללת. לא מתוך התנשאות או האשמה - אלא מתוך רגישות הבנה ואהבה.
אני רוצה לגעת בשלב הזה, רק בשלב ה"דייטים". הרי אם אנו רוצים להבין איך הגענו עד הלום למציאות של כל כך הרבה רווקים ורווקות מכל הסוגים והגילאים, אנו חייבים לנסות ביושר להתבונן בשיטה, בתהליך, ולראות אם קיים בה פגם, "באג" או חיסרון, ואם טעינו - גם להודות באומץ בטעות. המצוקה
כיצד בעצם מתנהל היום תהליך ההיכרות והשידוכים? לכל ציבור יש את הדרך שלו. לציבור החרדי הדרך שלו, לציבור החילוני הדרך שלו, ולציבור הדתי לאומי הדרך שלו.
הגרסה החרדית
בהכללה, בסיס ההיכרות בציבור החרדי הוא ההורים והשדכן. לאחר שהשדכן/ית עושה את עבודת ההתאמה והבירור, הוא עובר קודם כל להורים. הם מצידם עושים את הבירורים שלהם, ורק לאחר שהם נותנים את הסכמתם, יבוא שלב המפגש בין הבחור לבחורה, כשבדרך כלל גם מפגש זה נעשה באופן מינורי, בסלון של בית, בפיקוח ובבקרה של ההורים העוקבים מקרוב ובדריכות אחר הנעשה. להורים יש משקל מכריע ומשמעותי בתהליך ההיכרות, דבר שהוא מובנה ומקובל מלכתחילה בחברה החרדית.
אני זוכר ששאלתי פעם בחור חרדי - תגיד, מה זה הדבר הזה? למה ההורים מנהלים אותך? אתה לא רוצה לראות לבד? להכיר לבד? מה אתה ילד קטן?
תשובתו הייתה רהוטה ומפתיעה: "תקשיב. ההחלטה עם מי להתחתן היא אולי ההחלטה הכי חשובה בחיים. איזה כלים יש לי לקבל אותה?
מאיפה אני יודע על מה להסתכל, מה לבחון, ואיזה משקל לתת לכל מיני דברים שאני רואה אצל הבחורה? מצד שני יש לי שתי הנחות יסוד - אחת - שההורים שלי אוהבים אותי ורוצים את טובתי, ושתיים - שיש להם יותר שכל, ניסיון חיים ושיקול דעת ממני בנושא הזה. אז למה לא להיעזר בהם? הרי הם בטח רוצים את טובתי ואת האושר שלי - אז למה לא לנצל ולהשתמש בכל חכמת החיים שלהם? למה לא לסמוך עליהם? הם הרי מכירים אותי הכי טוב בעולם ויודעים מה מתאים לי.
למה אני צריך לקבל החלטה כל כך משמעותית - כשאני עלול להיסחף, להתבלבל, לא לשים לב לנורות אדומות ולעומת זאת להעצים תכונות לא חשובות?"
המישמש הדתי
כרגע לא אעסוק בשיטה ההיכרות המקובלת בעולם החילוני. בה נדון פעם אחרת. לעומת השיטה החרדית, יצר לעצמו הציבור הדתי-לאומי איזה "מישמש", עירוב של שיטות שתוצאותיהן לא לגמרי משמחות בלשון המעטה. ללכת עם ולהרגיש בלי. קצת שדכנים אבל לא ממש, קצת הורים אבל לא ממש, דייטים, קצת כמו החילוניים - אבל לא ממש, ובשורה האחרונה - מתחתנים ? גם לא ממש...
זו תהיה טעות להמשיך ולהפטיר כדאשתקד ולא לבחון את השיטה. ואני רוצה להתסיס ולקרוא תגר מסויים על שיטת הדייטים.
יוצא זוג לפגישה. סרט. מסעדה. לובי של מלון. איזו הכנה ניתנה להם - כיצד יוצאים, כיצד מתנהגים, כיצד בוחנים דברים, כיצד לא נסחפים, כיצד לדבר, כיצד להקשיב, כיצד להבחין בין טפל לעיקר? האם פגישה נחמדה ונעימה ככל שתהיה, היא אינדיקציה להתאמה? לחיי נישואין מאושרים? לזוגיות טובה? האם הדייט נותן לי נתונים רלוונטיים לזוגיות ולבית שאני רוצה להקים? האם מסגרת מלאכותית של דייט - שבה שני הצדדים לחוצים, מתרגשים, מרגישים שהם תחת זכוכית מגדלת, לא טבעיים, קצת מציגים, היא המסגרת הנכונה לקבלת החלטה כל כך משמעותית כמו בחירת בן-בת זוג?
למה אנחנו רוצים לעשות הכל לבד - ושההורים לא יתערבו, ולא "ינקצו", ולא יכנסו לי לורידים? למה אנחנו כל כך נרתעים מלהשתמש יותר בהורים או בשדכנים ?
אולי בעיית הרווקות היא זו לא בהכרח רק בעיה של חוסר התאמה בין בני הזוג, אלא גם בעיה של מידות, ובעיקר מידת הגאווה שבנו, שלא נותנת לנו לוותר ולהודות- מה אני אשתף את ההורים שלי? מה אנחנו בעיירה בפולין? בטוביה החולב? הרי אני יודע/ת מה אני רוצה. אני הרי משכיל/ה-חכם/ה-דעתן/ית, מודרני/ת וכדו'.. ומה ההורים הזקנים שלי מבינים בכלל? אפילו לא יודעים מה זה אינטרנט...
אז נכון, אולי ההורים לא מבינים כל כך באינטרנט ובשאר חידושי העולם הוירטואלי, אבל את מה שהם כבר שכחו, לפעמים הצעירים בחיים עוד לא ילמדו.
בשלב הזה של הדיון, אני שם על שולחן הניתוחים והדיונים, ובכיכר השוק הוירטואלית את שיטת הדייטים המקובלת - ומרשה לעצמי לשאול, לאור הנתונים, הצער, עוגמות הנפש, הכעסים והתסכולים סביב הסוגיה הזו - כמו ב'בגדי המלך החדשים' – אולי מלך הדייטים הוא עירום? אולי ויתרנו על השדכנים, ההורים הניסיון וחכמת החיים, מהר מדי ובקלות מדי, ונשארנו עם עצמנו תרתי משמע - עצמאיים, חכמים, נאורים ומודרניים...אבל רווקים....